פרישה לגמלאות אינה עוד החלפת עבודה. פרישה לגמלאות משלבת אלמנט אישי נפשי עם אלמנט כלכלי ולכן חייבים להתכונן לפרישה זמן רב מראש.

כשאנו פורשים לגמלאות אנו מקטינים את ההכנסות ומגדילים את ההוצאות. לפני שניגש לחשבון כמה יהיה חסר לנו, אנו חייבים להבין את העובדות. העובדה הבריאותית מגלה לנו כי פנסיונרים חיים היום יותר שנים, התכנון הפיננסי שלנו חייב להגיע לגיל 90 שנים ויותר. בעובדה הסטטיסטית הזו לא גלומים רמת ואופן החיים של אותם פורשים. שהרי בגיל זה יש יותר הוצאות על הבריאות של הפורש, במקרה הטוב אלו הוצאות על תרופות אבל יש מקרים (לא עלינו) שבהם זקוקים לעצת מומחה, ניתוח על ידי מומחה או מימון תרופות שאינן בסל הבריאות.

אבל רגע רגע רגע, למה להתמקד בחלקה החשוך של הפרישה, הבה נסתכל על הדברים החיוביים כגון נכדים, זמן פנוי לחוגים, טיולים (בארץ או בחו"ל) או סתם ישיבה עם חברים לכוס קפה. כל הדברים הללו מחייבים אותנו להוצאות. חלקם הגדול הוצאות משמחות וחלקם לא. מה שברור, שכמו במהלך חיינו המהנים, כל ההוצאות הללו יתקימו. הנכדים יגדלו ויגיעו לביקור, החברים ינדנדו למה לא נפגשים, החוגים יהוו אופציה למילוי הזמן בצורה מהנה, והרופא ידרוש את שלו מפעם לפעם.

כשאנו יוצאים לפנסיה יש שורה אחת שלא תשתנה וזו שורת ההכנסות כל חודש. לא משנה מהיכן מגיעות ההכנסות שלנו, קרן פנסיה או ביטוח מנהלים, ותיקה או חדשה, הסכום ברור וידוע מראש. יש שהצניחה בהכנסות שלהם מינורית ונעה סביב ה-30% אבל יש כאלו שההכנסות שלהם בפרישה יצנחו ב-50% יחסית להכנסות כשעבדו עקב זה שהופסקה אחזקת רכב, השתתפות בטלפון, רכב צמוד, ארוחות מסובסדות וכדומה.

בפרישה יפגשו שורת ההכנסות ושורת ההוצאות מבלי שהכירו לפני כן. במידה והפורש יפנה לייעוץ מוקדם ויכין את עצמו ומשפחתו לנקודת המפגש, זה יהיה מפגש משמח. כשאין הפתעות, כשהכל ידוע, כשיש יתרה חיובית בחשבון כולם שמחים: הפורש/ת לגמלאות, בני הזוג, הילדים, הנכדים, מנהל הבנק, הרופא (אנשים רגועים בריאים יותר). לאחר הייעוץ ידע הפורש כיצד להפוך את הצניחה (בהכנסות) לצמיחה אישית ומשפחתית.

דבר נוסף שקורה בפרישה הוא קבלת פיצויים, הפרשי שכר וסכומים המבטאים פדיונות חופשה שונים. סכומים אילו, שיחסית למשכורת נראים גבוהים, צריכים לעזור לנו לכסות לאורך +30 שנים את ההפרש בהכנסה. לכן, עלינו הפורשים להיות עם יד קפוצה ולא לשחרר כסף לפרויקטים כגון החלפת רכב, החלפת דירה או ילדים/נכדים מתוקים. רק אחרי שנה או שנתיים נדע בדיוק מה רמת ההוצאה שלנו ונוכל (לאחר ייעוץ) לשחרר קצת את רמת המתנות לעצמנו ולמשפחה הקרובה.

לסיכום: מי שדואג בערב שבת, רגוע בשבת.

מי שמתיעץ לפני הפרישה, חוגג בפרישה: חוגים, טיולים, פיתוח-עצמי וכו...